כאן אכתוב הרהורים על מלאכת הכתיבה. אנסה להסביר את ההיגיון הטכני בכתיבה וגם את המהות שברקימת היצירה והעיקר, כיצד מקדמים את הסיפור לסופו, מבלי לשכוח את הקורא.
הכותב, על אף שהוא זה שכותב את הסיפור, אינו יכול לשכוח כי אחר אמור לקראו. כך, עליו להתחשב באמינות הסיפור, בפרטים המושכים את הקורא לקרוא, להדגיש את אלו החשובים לטווית הסיפור, להצניע את אלו המפתיעים, להחביא את אלו שהקורא צריך לדלות מבין השורות. הכל כדי שאותו קורא אלמוני, לא יעזוב את הספר עד שיגיע לסופו.
לכל אחד יש אותם, את הגרביים הבודדים. תקועים בגיגית ישנה, בשקית מרוטה, בפינה נידחת של הבית. מוציאים אותם מידי פעם, כל כמה כביסות, מצטברים ונערמים ואז מתחילים לברור ולאתר שני זוגות מתאימים. וכשמצליחים לאחד בין זוג, זה אחד הרגעים המספקים בחיים. כי באיזשהו מקום, כל אחד מאיתנו רוצה שכל אחד ימצא את שמשלים אותו. מה הקשר של גרביים לכתיבה, אתם בטח תוהים לעצמכם. אז זהו, שלפני כמה ימים חשבתי על קשר כזה בדיוק. זרקתי ערימת גרביים בודדים, אתם מבינים. ערימה שלמה ומיותמת בה חפרתי ונברתי משך לפחות שנה ולא מצאתי את הגרב השני עד שהתייאשתי. והיא נזרקה, באנחה המעורבת בהקלה והשלמה עם הגורל - כי הרי לאלו, לעולם לא…
להמשך קריאהמה עושים עם קצוות סיפור שנפרמו ומה הקשר לגרביים?