לכל אחד יש אותם, את הגרביים הבודדים. תקועים בגיגית ישנה, בשקית מרוטה, בפינה נידחת של הבית. מוציאים אותם מידי פעם, כל כמה כביסות, מצטברים ונערמים ואז מתחילים לברור ולאתר שני זוגות מתאימים. וכשמצליחים לאחד בין זוג, זה אחד הרגעים המספקים בחיים. כי באיזשהו מקום, כל אחד מאיתנו רוצה שכל אחד ימצא את שמשלים אותו. מה הקשר של גרביים לכתיבה, אתם בטח תוהים לעצמכם. אז זהו, שלפני כמה ימים חשבתי על קשר כזה בדיוק. זרקתי ערימת גרביים בודדים, אתם מבינים. ערימה שלמה ומיותמת בה חפרתי ונברתי משך לפחות שנה ולא מצאתי את הגרב השני עד שהתייאשתי. והיא נזרקה, באנחה המעורבת בהקלה והשלמה עם הגורל - כי הרי לאלו, לעולם לא…

הרהורים על מלאכת הכתיבה, משמעות הכתיבה בשבילי והתפתחותה בחיי, ובכלל קצת על האופן בו אנו יוצרים את הסיפור שלנו בעולם