כדי להסביר את שאלת השאלות, מי אנחנו, מה מטרתנו ולמה אנחנו עושים את כל זה, יש להקדים בסיפור רקע קצר, שיבהיר את התמונה הכללית, סיפור על ג'וק. ג'וק פשוט.
הזרז שגרם לכל התהליך הזה לקרות, החל מתוך משבר, לא משהו גרנדיוזי, לא סכנת חיים, רק אני וג'וק אחד, בערב קיץ אחד חמים על הכרמל. הרוח שעוברת בצינור האוויר של הוואדי העולה מהים נשאה אותו על כנפיה, מעל מחטי עצי האורן והעלוות המרשרשות, כנפיו יוצרות אוושה פעלתנית סביבו, עד שנכנס בטעות לחלוני. יד הגורל, מקרה, מה שלא יהיה, הביאה לכך שגיליתי באותו ערב שאני פוחדת פחד אימים מג'וקים, וזה גרם לי להתבצר בחדר העבודה ולכתוב כמו חיי תלויים בכך. והאמת היא, שלא זנחתי לגמרי את אותו חלום ישן, רק הנחתי אותו לרגע בצד, עד שאסיים את הצבא, אסע לטייל בעולם ולצבור הרפתקאות היפות לסיפורים, אסתדר בעבודה, אתאהב, אעשה ילד אחד או 3.2, אתם יודעים, מה שאנשים עושים בדרך כלל.
נשאבים למירוץ החיים.
שנתיים לאחר אותו אירוע, מצאתי את עצמי בבעיה מעט מוזרה, בעיצומו של משבר הקורונה. היו לי ביד שלושה כתבי יד, מוכנים לעריכה חיצונית, פחות או יותר ועוד שניים בחציים כתובים. ההוצאות החלו לצמצם פעילותן ולבסוף סגרו את שעריהן ואיתם התפוגג ונעלם חלומי הגנוז שפרץ פתאום.
באותו זמן הבנתי, פחות או יותר, את מאזן הכוחות בשוק. שגם כך מעט ספרים מתקבלים להוצאות ספרים במימומן, כי קיימת אפשרות להוציא ספר במימון הסופר, אך הסכומים הנדרשים לכך, היו בלתי אפשריים עבורי והשקעתם בספר מהווה סיכון לא סביר, בפרט נוכח עבודת השיווק הנדרשת וכיתות הרגליים בין חנויות הספרים, לנסות למצוא קורא פוטנציאלי בין הילדים המחטטים בצעצועים ותוך כדי לסדר את הספרים שלי קצת יותר בולט על המדף.
(עוד על שוק הספרים, מסקנותי והסבר נוסף קראו בחזון ההוצאה לאור)
למען האמת, הצטערתי כשהבנתי שהחלום שלי נגוז שוב, לתוך המגירה. הרי כל מילה שנכתבת, כל רעיון שנהגה אל העולם, נבעט-נזרק את כור ההיתוך של הקיום האנושי, עשוי לשנות משהו, ואולי לטובה. הן גלגלי העולם נעים על אותה יצירתיות שהמציאה אותם. וקיוויתי, שאולי גם לי יש דברים שעשויים לשנות משהו אצל מישהו, משהו שיגרום לחייך, לבכות ולאהוב.
הרי זה כל מי שכותב אי פעם, חושב כך לעצמו.
באותו שלב הפסקתי לכתוב, במקום זאת מצאתי עצמי מסתובבת חסרת מנוחה כמו דינוזאור על סף הכחדה, החש שקיצו קרב, לא מסוגלת לראות את האופק מעבר לגדר של התחייבויות כספיות ההולכות ונערמות. חושבת כל הזמן – איך ניתן בכל זאת לצאת לאור, לאפשר למילים, לספרים, לצאת לדרכם, מבלי לסכן את מה שאין, מבלי להיתקע עם ערימת ספרים הצוברים אבק בזווית החדר.
שזהו, גבירותי ורבותיי, חלום הבלהות של כל אדם הכותב.
עד שמצאתי פתרון – ורצתי איתו בכל הכוח קדימה.
המודל שיצרתי לבסוף, נועד בתחילה לשיווק והפצת הספרים שלי. אך לאחר שהתחלתי להכין את הקרקע הבנתי שאני יוצרת פלטפורמה שתוכל לשמש גם אחרים. המודל הוא מודל ייחודי ששאלתי מחבר ותיק – הפיטר פן של המשפחה שלנו. בחור כריזמטי שבמשך שנים עובד בתיירות בשיטת קבל סיור ותן טיפ בסוף. האמת שהוא הגה את הרעיון, אחרי שקרא טיוטה של אחד מהספרים, ושאל, אם זה עובד בתיירות, למה זה לא יכול לעבוד גם עם ספרים?
למה לטרוח להדפיס ולנסות למכור עותקים על עותקים של ספרים שיגיעו למדף ספרים אי שם, לאחר קריאה אחת במקרה הטוב? (במקרה הרע הספר יפול לקורבן לשיני הכלב, תישפך עליו כוס קפה ובסוף ישמש כבסיס למדורת ל"ג בעומר).
הרבה יותר נכון, טוב ואקולוגי (גאה לציין), שאותו עותק ייקרא ויועבר הלאה, לקריאה נוספת אל מישהו הרוצה לקרוא בו. מן מודל ביניים, בין ספריה ציבורית לבין ספר על מדף החנות. גם שלך וגם לא שלך. אם אהבת אז תפרגן ותעביר הלאה, כי רק כך ישמעו עליו.
(וגם גם אם לא, עדיין תעביר הלאה, כדי שהשרשרת לא תנותק….)
החזון שלי, כי ספרי המהדורה הראשונה של ההוצאה ישווקו את עצמם, עד שייווצר ביקוש למהדורה שניה, הפעם מוזמנת מראש, למי ששמע על הספר ולא הצליח לתפוס עותק על הדרך 🙂
